פסק-דין בתיק ע"פ 4876/12

השופט י' דנציגר:

            לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט מ' לוי) בת"פ 50033-05-1של בית המשפט המחוזי  בבאר-שבע  מיום 30.5.2012, במסגרתו הושתו על המערער - שהודה בעובדות כתב האישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון - 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי המערער לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע או עבירות בנשק (למעט ירי באזור מגורים); 10 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא כי המערער לא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, עבירה של ירי באזור מגורים או עבירה של איומים.

העובדות על פי כתב האישום המתוקן

1.         בין שי עמר, בנו של המערער, לבין ד.מ. (להלן: המתלונן) נתגלע סכסוך עובר לאירוע מושא כתב האישום. בסוף חודש אפריל 2011 נכנס המערער לחנות בנתיבות, ואמר ליניר אדר חברו של המתלונן שהמתלונן "לא רוצה להירגע" עד שהמערער "ידקור אותו יום אחד". בהמשך סיפר יניר למתלונן את שאמר לו המערער. ביום 11.5.2011 בסביבות השעה 20:00, נפגשו באקראי המתלונן וחבריו עם המערער. המתלונן השליך פחית שתיה ריקה על הרצפה אשר פגעה בגלגל רכבו של המערער. המערער ניגש אל הרכב שבו היו המתלונן וחבריו ושאל אותם מי השליך את הפחית. המתלונן השיב שהיה זה הוא, ובמקום התפתח ויכוח בין המתלונן לבין המערער. המערער אמר למתלונן שהוא הוליך להביא סיגריות לאשתו, וביקש ממנו לומר לו היכן יהיה אחר כך כי המערער רוצה להגיע ו"לסגור איתו חשבון". המתלונן אמר למערער כי ימתין לו בבית הקברות. בסמוך לאחר מכן נסעו המתלונן וחבריו לכיוון ביתו של אחד מהם בנתיבות. בסמוך לפני השעה 23:00 במקום המתואר לעיל, עמד המתלונן על המדרכה עם חברו א.ד., לצד רכבו של א.ד., כשחבר נוסף - א.ס., ישב בתוך הרכב במושב הנוסע הקדמי. לפתע הגיע למקום המערער ברכבו, ניצב עימו במקביל לרכב של א.ד., קרא למתלונן לבוא לבית הקברות, שלף אקדח וירה מתוך הרכב מספר יריות אשר חלקן פגעו בחלק האחורי של הרכב, עזב את המקום ונסע לדרכו. כתוצאה מהירי נפגע רכבו של א.ד. מפגיעת מספר קליעים בחלק האחורי הצדדי, והחלון והשמשה האחוריות נופצו כתוצאה מכך.

            אשר על כן הואשם המערער בהחזקת נשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); באיומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; בירי באזור מגורים לפי סעיף 340(א) לחוק העונשין; ובמעשה פזיזות ורשלנות לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

            כאמור, המערער הודה במיוחס לו לאחר שכתב האישום נגדו תוקן במסגרת הסדר טיעון.

2.         על פי תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט קמא, המערער הינו בן 51 ונשוי, אב לשלושה וסב לנכד. למערער עבר פלילי הכולל 12 הרשעות, שש מהן בגין עבירות אלימות (הרשעתו האחרונה היא משנת 2008 בגין עבירת איומים משנת 2006). בתסקיר צויין כי המערער נטל על עצמו אחריות בגין חלקו בעבירות והביע צער וחרטה על שאירע. כן ציין שירות המבחן כי המערער מתאר קושי להתמודד עם תנאי המעצר, וכי מעצרו פגע קשות בכלכלת המשפחה (בהמשך שוחרר המערער למעצר בית בתנאים מגבילים). להתרשמות גורמי שירות המבחן, הגם שהמערער הינו אדם בעל משפחה יציבה וכישורים נאותים, במצבי לחץ נוטה לפעול בתוקפנות ושיקול דעתו משתבש. בשקלול חומרת העבירות ותפקודו התקין של המערער בדרך כלל, המליץ שירות המבחן כי אם תוטל על המערער תקופת מאסר נוספת, היא תרוצה בדרך של עבודות שירות. כן הומלץ על העמדת המערער תחת צו פיקוח שירות המבחן.

3.         במסגרת טיעוני הצדדים לעונש עתרה המשיבה להטיל על המערער עונש מאסר בפועל למשך שנים ארוכות וכן עונשים נלווים. לטענתה, מדובר במעשה הניצב ברף העליון בחומרתו, המבטא זלזול בחיי אדם, כאשר המערער לחץ בקלות בלתי נסבלת על ההדק, באמצע שכונת מגורים, בעקבות סכסוך של מה בכך. כן צויין כי במקרה זה אין מדובר בתגובה מהירה הנובעת מחמת זעם, שהרי למערער היתה שהות להפעיל שיקול דעת ולכלכל את צעדיו בטרם ירה בנשק. כן ציינה המשיבה את עברו הפלילי הקודם של המערער הכולל מעשי אלימות ותקיפה, והזכירה שהעונשים שקיבל בעבר היו קלים. כן הצביעה המשיבה על פסיקה בה הושתו על נאשם בנסיבות דומות חמש שנות מאסר לריצוי בפועל. בא כוח המערער מצידו הדגיש בטיעוניו את הרקע למעשה - התעמרות של קבוצת צעירים בבנו - וטען כי לא הייתה לו כל כוונה לפגוע באיש. כן הוזכרה הודאתו של המערער, החרטה שהביע והיותו איש משפחה התורם לקהילה. באשר לעבר הפלילי נטען כי חלק מן העבירות הן ישנות. מעבר לעבירות אלה נשפט המערער על עבירת מע"מ משנת 2000 ועל עבירת איומים משנת 2006. בא כוח המערער ביקש כי בית המשפט יתחשב בתקופת המעצר הארוכה שריצה המערער מאחורי סורג ובריח (תשעה חודשים) ויסתפק בהטלת עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. כן הפנה בא כוח המערער לפסיקה שבה הושתו על נאשמים שביצעו עבירות דומות בין שישה ל-15 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לבסוף הביע המערער חרטה לפני בית המשפט.

גזר הדין

4.         בית המשפט המחוזי עמד בפתח גזר דינו על הנחייתו של בית משפט זה להחמיר בענישה בגין עבירות נשק על סוגיהן, לנוכח היקף התופעה והמסוכנות הגלומה בה. כן הפנה בית המשפט למקרה דומה אך קל יותר בנסיבותיו (עבירות שבוצעו על ידי נאשם צעיר נטול עבר פלילי) שבו אישר בית משפט זה השתת עונש בן 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל [ע"פ 2006/12 מדינת ישראל נ' אסדי (28.3.2012)]. במקרה דנן, כך צויין, עשה המערער שימוש בנשק וירה אל עבר אחרים ברכב, וזאת באזור מגורים, כאשר באורח נס לא נפגעו עוברי אורח. כמו כן הפנה בית המשפט לעברו הפלילי של המערער, בציינו כי אמנם רובו ישן, אך הוא כולל עבירות אלימות ועבירת איומים בה הורשע המערער בשנת 2008 - כאשר כתב האישום הנוכחי כולל אישום באיומים. אשר על כן סבר בית המשפט המחוזי כי נדרש להחמיר עם המערער. עם זאת ציין בית המשפט לטובת המערער את הודייתו, נטילת האחריות על מעשיו, נסיבותיו האישיות והמלצתו של תסקיר שירות המבחן. משכך החליט בית המשפט שלא למצות עם המערער את הדין, והשית עליו את העונשים כמפורט ברישא.

תמצית נימוקי הערעור

5.         לעמדת המערער - באמצעות בא כוחו, עו"ד מנחם רובינשטיין - שגה בית המשפט המחוזי כאשר השית עליו 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. המערער מפנה לפסיקה ממנה עולה לטענתו כי הענישה בעניינו חורגת מרף הענישה הנוהג בעבירות דומות. עוד טוען המערער כי בית המשפט נסמך על קביעות עובדתיות שגויות. כך, כשציין כי "הנאשם עשה שימוש בנשק בכך שירה בו כלפי אחרים שישבו בתוך הרכב... בהחלט מדובר במעשה שעלול היה לפגוע באופן חמור לא רק ביושבי הרכב אלא גם בעוברי אורח תמימים" [ההדגשה הוספה, י.ד.]. זאת מאחר שעל פי עובדות כתב האישום המתוקן, בחלקו הקדמי של הרכב, שנפגע מהיריות בחלקו האחורי הצדדי, ישב אדם אחד בלבד, כאשר מחוץ לרכב, לצדו, עמדו שני חבריו. אשר על כן, כך לטענת המערער, אין לומר כי המערער ירה "כלפי אחרים". כן מציין המערער כי ממילא לא ייתכן כי הוא היה פוגע בעוברי אורח בהתחשב בשעת הירי (בסמוך לפני השעה 23:00) ובכך שהרחוב היה שומם. המערער מוסיף ועומד על כך שמטרתו היתה רק להפחיד את הצעירים אך לא לפגוע בהם. עוד טוען המערער כי היה על בית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן, ולהתחשב בעובדה שהמערער שהה תשעה חודשים במעצר מאחורי סורג ובריח. עוד מציין המערער כי בית המשפט המחוזי אף הפנה אותו לשם עריכת חוות דעת בעניינו מטעם הממונה על עבודות השירות - שהמליץ גם הוא על ביצוע עבודות שירות על ידי המערער. סיכומו של דבר, טוען המערער כי מכלול השיקולים מלמד כי אין להורות על החזרת המערער לריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח.

תסקיר עדכני משלים

6.         מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערער שב לנתיבות, עיר מגוריו, בניסיון לשקם את עסקו הפרטי. על פי התסקיר, המערער מסר לגורמי שירות המבחן כי העסק מגלה סימני התאוששות וכי בכך הוא מצליח להחזיר לנושיו חלק מהחובות שצבר במהלך תקופת מעצרו. עוד צויין כי המערער שב וביטא חשש מריצוי עונש מאסר, ואף הביע חרטה כנה על המעשים. אשר לעבירה מושא האישום דנן נמסר כי המערער טען לפני גורמי שירות המבחן שהוא סובל מהפרעות חרדה (ואף סיפק על כך אישורים רפואיים), וכי סבל מכך גם בעת ביצוע העבירות.

ההליכים לפני בית משפט זה

7.         ביום 25.6.2012 הורה בית משפט זה (השופט ח' מלצר) על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המערער, זאת בהסכמת בא כוח המשיבה.

טיעוני הצדדים בדיון לפנינו

8.         בפתח הדיון הפנה בא כוח המערער להתכתבות שניהל עם באי כוח המשיבה, ממנה עולה כי הצדדים סיכמו ביניהם ש"במידה והנאשם ימסור את האקדח שהיה מעורב באירוע הירי... לידי המשטרה הוא לא יועמד לדין על עצם החזקת האקדח" (ס' 1 למכתב מטעם המשיבה מיום 6.9.2012). עוד צויין באותו מכתב כי "במידה ויובהר כי מדובר באקדח שהיה מעורב באירוע, המדינה לא תכחיש את עובדת מסירתו לרשויות ולא תתנגד להפחתה שולית בעונש, במסגרת הדיון בערעור" (שם, בס' 2). בא כוח המערער עדכן כי המערער הצביע על מקום הימצאו של האקדח וזה אותר על ידי המשטרה, ובהתאם לכך קיבל מכתב נוסף מאת המשיבה, שתאריכו 15.1.2013, על פיו הנשק התקבל במצב לא תקין כך שלא ניתן היה לקבוע האם הקליעים נורו דרכו. יחד עם זאת נכתב כי "על אף שקיים ספק בדבר התקיימות התנאים שפורטו במכתבנו שבסימוכין, ולפנים משורת הדין, אנו נסכים להפחתה שולית בלבד בתקופת המאסר בפועל". לנוכח ההסכמה האמורה ביקש בא כוח המערער כי יופחת עונשו של המערער.